הגיגים לפרשת בהעלותך, בה אנו לומדים על תפקיד אהרן הכהן ותפקידנו אנו:

נאמר: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הקנים". תפקיד הכהן להיטיב אל הנרות ולהכינם להדלקה, אבל להדליק את הנרות כל אחד יכול, שנאמר ש"ההדלקה כשרה בזר", גם במי שאינו כהן.

כיום אין לנו בית מקדש ואיננו יכולים להדליק את המנורה אבל עד שבית המקדש בנה אנו יכולים להדליק נרות אחרים, כל יהודי הוא כמו נר, ועם ישראל ביחד הוא המנורה, כמו שאומר זכריה הנביא: "ראיתי והנה מנורת זהב כולה". יש להדליק את הנר שלי ולהאיר את הסובב, איננו יכולים להתנער מהאחריות הקולקטיבית בהארת המנורה. אמר הקב"ה לאדם "נרך בידי שנאמר נר ה' נשמת אדם, אם אתה תאיר נרי אני אאיר נרך".

עוד מסר חשוב של אחריות קולקטיבית יש לנו בפרשה: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיך".
אומר ר' אליהו אילוז בספרו "פתח אליהו", שבפסוק זה יש 12 תבות כנגד 12 שבטי ישראל, כדי לומר לנו שכאשר כולנו שרויים באחדות, על כל הפלגים, העדות, והמחנות, "שנים עשר שבטי ישראל בפסוק אחד" כאיש אחד ובלב אחד, הרי הם מפיצים את האויב בכח גבורתם, מניסים את השונאים ומנצחים את כל הקמים עליהם.

רק בכח האחדות ובהארת המנורה נוכל לגבור על האויב החיצוני, כמה אנו זקוקים היום לאחדות בתוכנו ומשם נוכל להאיר אותנו ואת העולם כולו.

באחדות ובאהבה
יהודית