קמתי היום מהורהרת ואולי גם קצת מעורערת.
אני מרגישה שכולנו נוסעים באוטובוס המתקדם ללא רחם בכוון אחד. אנחנו נפגשים עם אנשים החוברים לנו, לעיתים יושבים לידנו ומתחברים, לפעמים הולכים לאיבוד. יש שיורדים לפני התחנה הסופית, ומותירים חלל בנפשנו. אי אפשר להאט את תנועתו, אי אפשר לעצור אותו לכמה רגעים, רק אפשר לנסות להרגיש בו טוב כמה שאפשר.
לנסיעה יש משמעות, למרות הטלטולים והתקלות, אני יודעת שיש יד מכוונת. כשאני רואה לפני צומת דרכים אני תוהה איזו בחירה תעשה לי, והאם באמת אני זו שבחרתי?! אט אט יתלוו אלי אחיי, חבריי, ילדיי, אתבונן אחבק אותם אלי כשפתע אראה אותם מחליפים מקום, עוברים כיסא, מתחברים לאחרים, מנופפים לי, או מפנים עורף. מראות הנוף יחלפו לאיתם ויאבדו מהדרם, המושב כבר לא יהיה כל כך נוח, אתבונן בחיי החולפים מבעד לחלון.
אני יודעת שזהו דרכו של עולם, אנשים עולים בתחנות חיי, ויורדים מהם, עוד מעט וגם אני כמו כולם ארד בתחנה שלי. שואלת את עצמי: האם סטיתי מהדרך?! אלו טעויות עשיתי, החלטה שלקחתי, תגובה לא נכונה…זהו הזמן המדויק לבחון את הצמתים בחיי.

אם גם אתם רוצים לבחון מה עובר עליכם באוטובוס החיים
מוזמנים ליצור קשר – 050-4770131