החלטתי לכתוב את שורת הפתיחה אחרי טיפול בשחזור גלגולים שערכתי השבוע לבחורה מדהימה בשם הילה (שם בדוי) ולקראת סדנת טיפול בילד הפנימי שתתחיל בעוד מספר שבועות…את תרומתה העצומה של הסדנה תזהו לאחר שתקראו את התיאור הבא: לפרטים 050-4770131

מתחילים…..
במהלך הטיפול ראינו מספר גלגולים עם תובנות לאין ספור אודות האתגרים איתם הילה מתמודדת בתקופה זו של חייה. החלטתי להמשיך ולקחת את הילה למסע רוחני מרתק ע"מ לפגוש את ה"אני העליון" ולדלות משם מידע נוסף הנקרא: עליית נשמה.

זה מה שראינו שם:
הילה: "אני מגיעה לשער ברזל עם סורגים שחורים יש שם הרבה עשן זה מקום לא טוב והנה דמות כתומה"
אני: "מה המקום הזה?"
הילה: "זה הגיהנום שאת יצרת לעצמך, את בראת את המקום הזה."
אני: "איך?"
הילה: "בראתי את הדמות הכתומה הזאת בעצמי, היא זו אני… התחיל בכיתה ד', כעשו עלי חרם אני לא יודעת למה, הייתי הכבשה השחורה, לא ידעתי להגן על עצמי, זה גרם לי להרגיש שאני לא באמת קיימת, אין ערך למי שאני, אני חושבת שהלוואי ולא הייתי קיימת, ואז, ברחתי למעלה.."
הדמות הכתומה מתחילה לבכות. הילה לא מפסיקה לבכות….

הילה: "אלו החלקים שלי שהזדהמו אני רוצה לחבק את החלק הזה שלי, אתה מסכים לבוא אלי… הוא ממש מפחד להיכנס אלי, הוא מפחד שהוא מכוער ואז אומר לי את המשפט הבא: את יפה ומאירה ואני כל כך מכוער. אני לוקחת את הדמות ומחבקת אותה אני מאמצת אותה לתוך ליבי , לאט לאט הדמות נרגעת, נעשית חלקה, והופכת לבלון, ואז.. היא עפה למעלה, ומתאדה".

מה קרה כאן?
זכרון ילדות שנותר חרוט והשאיר בהילה חלק "מכוער". החלק הזה מתייחס לילדה הפנימית. אותה ילדה שלא שלטה במה שקורה לה בחיים, במה שאומרים לה, שעושים לה, במחשבות וברגשות המציפים אותה ותירגמה אותם לחלק מכוער.

נמשיך…….
אני: "יש עוד משהו שאני יכולה לשחרר מהגיהנום שבראתי לי?"
הילה: "עולה לי חרב…"
אני: "מה החרב הזאת?"
הילה: "ביקורת שלי שספגתי מאמא…. וזה דוקר חד ומהיר, וגם אני הפכתי להיות נורא ביקורתית"

מה קרה כאן?
ביקורת דוקרנית שהילדה ספגה גם מהאם בנוסף לזכרון ילדות מכיתה ד'. אותה ילדה פנימית ספגה ביקורת מכל כיוון, ואט אט הפכה להיות ביקורתית בעצמה…

נמשיך:
אני: "איפה יושבת לי החרב בגוף?"
הילה: "בעמוד השדרה, הביקורת והכעס הם עמוד השדרה שלי היום"
אני: "מה אני צריכה לעשות כדי להוציא את החרב?"
הילה: "לא להוציא, לגעת בה ולהפוך אותה לחומר אחר לרכך אותה….אני מתקרבת בחשש נוגעת בלהב והיא מתמוססת, לאט לאט היא נמסה וגם היא בוכה מאחורי החרב יש רכות. היא נכנסת לי לגוף כמו אבקה לתוך הלב ומתמזגת לי בגוף.

מסכמת…
כשילד סופג ביקורת במקום רכות זה יושב לו בעמוד השדרה, בעצמות, ביסודות חייו. מתפתח לו אדון כעס ויוצר עבורו חתיכת גיהנום פנימי. לכל אדם יש זכרונות מילדות ומגלגולים היוצקים את תבנית חייו. האחד בוחר להתמודד ולעשות עבודה פנימית והאחר להדחיק…שלצערי רק מעצים את תחושות הכעס, הטינה והכאב המזהמים את חיי ההווה.

ההורים שלנו עשו הכי טוב שהם יכולים עבורינו באותה נקודת זמן. קחו את ילדכם הפנימי לידיים שלכם והיו אתם ההורים של עצמכם. דברו ברכות ולא בביקורת עצמית… אהבו את עצמכם באמת.